רועי רוסטמי: כיצד שינויי אקלים הופכים לגורם משמעותי בהחלטות השקעה

במשך עשורים, עולם הפיננסים התנהל על פי מערכת כללים ברורה. סוחרים, אנליסטים ומנהלי קרנות, חמושים בתארים מתקדמים במימון וכלכלה, התמקדו במדדים קרים ורציונליים: מכפילי רווח (P/E), תזרים מזומנים חופשי, יחסי חוב להון (Debt-to-Equity), ודוחות רווח והפסד. העולם שמחוץ למסכי הבורסה – פוליטיקה, חברה, ובוודאי סביבה – נחשב ל"רעש רקע", אלא אם כן השפיע באופן ישיר ומיידי על שורת הרווח הרבעונית. אך כפי שמציין רועי רוסטמי, סוחר פיננסי בעל ניסיון של למעלה מ-15 שנים בשוק ההון, הפרדיגמה הזו מתה.

רוסטמי, שאת הכשרתו הפורמלית רכש בתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת בן גוריון ובתואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון מאוניברסיטת תל אביב, ראה את השווקים עוברים זעזועים אדירים – ממשבר הסאב-פריים ב-2008 ועד למגפת הקורונה. אך הזעזוע הנוכחי, הוא טוען, שונה במהותו. שינויי האקלים חדלו להיות נושא לדיון באקדמיה או לכנסים של פעילים; הם הפכו לגורם מאקרו-כלכלי מהמעלה הראשונה, כזה שמחלחל לכל החלטת השקעה, לכל הערכת שווי ולכל מודל סיכונים.

"עבור סוחר," מסביר רוסטמי, "השאלה היא אף פעם לא 'האם אני אוהב את זה' או 'האם אני מסכים עם זה'. השאלה היא 'האם זה מהותי?'. והתשובה כיום היא כן, באופן מוחלט." הניתוח של רוסטמי אינו מגיע ממקום אידיאולוגי, אלא ממקום פרגמטי לחלוטין של ניהול סיכונים וזיהוי הזדמנויות. זוהי חשיבה שמקורה אולי בניסיונו התחרותי מגיל 10 בג'ודו, שם למד לנצל תנועה ומומנטום של היריב לטובתו, או בניסיונו כמפקד בספינות טילים בחיל הים, שם הבנת הסביבה והיערכות לאיומים בלתי צפויים היא ההבדל בין הצלחה לכישלון. כיום, שינויי האקלים הם האיום הבלתי צפוי שהפך לצפוי, והוא משנה את כללי המשחק.

מדוע עכשיו? המעבר מ"סיכון ערטילאי" ל"מהותיות פיננסית"

במשך שנים, משקיעים התייחסו לסיכון אקלימי כבעיה של "הטווח הארוך מאוד" – משהו שהנכדים שלנו יצטרכו להתמודד איתו. אך שלוש התפתחויות מרכזיות הפכו את הסיכון הזה למיידי, מדיד, וכזה שמשפיע על דוחות רבעוניים כעת. רועי רוסטמי מזהה אותן כשלושה סוגי סיכונים נפרדים אך שזורים זה בזה.

1. סיכון פיזי: כשהטבע גובה מחיר

כאן לא מדובר עוד במודלים ממוחשבים על התחממות כדור הארץ בעוד 50 שנה. מדובר באירועי מזג אוויר קיצוניים שקורים עכשיו ופוגעים בנכסים ובשרשראות אספקה.

• שרפות ענק: השרפות בקליפורניה, אוסטרליה וקנדה לא רק שורפות בתים (מה שמרסק את תיקי חברות הביטוח), אלא משביתות עסקים, פוגעות באיכות האוויר וגורמות להפסקות חשמל.
• שיטפונות: השיטפונות ההרסניים בגרמניה ב-2021 פגעו במפעלים תעשייתיים קריטיים ושיבשו את שרשראות האספקה של ענקיות רכב וכימיקלים. שיטפונות בתאילנד בעבר השביתו מפעלי שבבים והרעידו את כל תעשיית הטכנולוגיה העולמית.
• בצורות וגלי חום: בצורת ממושכת פוגעת ביבולים חקלאיים, מה שמזניק את מחירי הסחורות (מזון) ופוגע בחברות מזון ומשקאות. גלי חום קיצוניים משביתים רשתות חשמל ומעלים דרמטית את עלויות הקירור למרכזי נתונים (Data Centers) – הלב הפועם של כלכלת הטכנולוגיה.

"כשאני בוחן השקעה," אומר רוסטמי, "אני כבר לא יכול להסתכל רק על המאזן. אני חייב לשאול שאלות חדשות. אם אני בוחן קרן ריט (REIT) שמשקיעה במרכזים לוגיסטיים, אני צריך לדעת איפה הם ממוקמים. האם הם באזור מוכה שיטפונות? האם הם בפלורידה, בנתיב הוריקנים שהולך ומתעצם?" החוויה האישית של רוסטמי, שביקר עם משפחתו בספארי בדרום אפריקה, חידדה אצלו את ההבנה הזו. "כשאתה רואה בעיניים מערכת אקולוגית שלמה תלויה באופן כל כך עדין במשטר גשמים, אתה מבין כמה מהר דברים יכולים להשתבש. זו כבר לא תיאוריה."

2. סיכון רגולטורי: "המקל" של הממשלות

זהו אולי הגורם המיידי והחזק ביותר. ממשלות ברחבי העולם מתעוררות ומטילות רגולציות שמטרתן להילחם בשינויי האקלים. רגולציות אלו מתרגמות ישירות לעלויות עבור תאגידים.

• תמחור פחמן (Carbon Tax): מדינות רבות, ובראשן אירופה, מטילות מס ישיר על פליטת גזי חממה. עבור חברת תעשייה כבדה (מלט, פלדה, כימיקלים), זהו סעיף הוצאה חדש ואדיר ששוחק את שולי הרווח.
• מערכות סחר בפליטות (ETS): חברות מקבלות "הקצאה" של זיהום מותר. אם הן רוצות לזהם יותר, הן צריכות לקנות "אשראי פחמן" מחברות שזיהמו פחות. נוצר שוק חדש לחלוטין, ומחיר הפחמן בו הפך לאחת הסחורות הלוהטות בעולם.
• מכסי גבול פחמניים (CBAM): כאן רועי רוסטמי מזהה את מה שהוא מכנה "מלחמת הסחר החדשה". אירופה, למשל, מבינה שאין טעם להטיל מס פחמן על יצרן פלדה גרמני, אם הוא פשוט יפסיד בתחרות ליצרן פלדה סיני שמזהם חופשי ומייבא סחורה זולה. לכן, אירופה מטילה "מכס אקלימי" על יבוא מוצרים עתירי פחמן. "זה משנה לחלוטין את כללי הסחר העולמי," מסביר רוסטמי. "זה מכריח חברות בהודו, סין וטורקיה להתחיל לדווח על הפליטות שלהן ולשלם, אחרת הן מאבדות את השוק האירופי. זהו כלי גיאופוליטי לא פחות מכלי סביבתי."
• איסורים ישירים: האיחוד האירופי, קליפורניה ומדינות נוספות כבר חוקקו חוקים שיאסרו מכירת רכבי בנזין ודיזל חדשים החל מ-2035. זוהי הכרזת מוות רגולטורית על תעשייה שלמה במתכונתה הנוכחית.

3. סיכון מעבר (Transition Risk): התנודתיות שבשינוי

סיכון המעבר הוא המורכב מכולם, והוא לב ליבו של הניתוח הפיננסי המודרני. הוא מתאר את ההפסדים (וההזדמנויות) שנוצרים בגלל המעבר לכלכלה דלת-פחמן.

כאן רועי רוסטמי מזהה את מה שהפך לנושא הבוער ביותר בקרב כלכלנים: "גרינפלציה" (Greenflation).

"כולם רוצים עתיד ירוק," אומר רוסטמי, "אבל המעבר הזה הוא אינפלציוני בטירוף, וזה יוצר כאב ראש עצום לגוף שבעיניי הוא החזק ביותר בשוק ההון – הפדרל ריזרב."

מדוע המעבר יקר?

• בום בסחורות: כדי לבנות טורבינת רוח אחת, דרושים טונות של פלדה, אבץ ונחושת. כדי לבנות רכב חשמלי, דרושים ליתיום, קובלט, ניקל וגרפיט. כדי לחבר את כל אלה, דרושה רשת חשמל חדשה שתלויה בכמויות אדירות של נחושת ואלומיניום. הביקוש העולמי למתכות "ירוקות" אלו מזנק לשמיים, ומחיריהן עולים.
• השקעת חסר ב"אנרגיה ישנה": במקביל, בנקים ומשקיעים, תחת לחץ של ESG, נרתעים מלממן פרויקטי ענק חדשים של נפט וגז. התוצאה: ההשקעה בהיצע העתידי של אנרגיה מסורתית צונחת.
• הפרדוקס: רועי רוסטמי מזהה כאן מלכוד: "אנחנו חונקים את ההיצע של האנרגיה הישנה (נפט וגז), עוד לפני שהתשתיות של האנרגיה החדשה (שמש ורוח) מסוגלות לספק את הביקוש העולמי. התוצאה הבלתי נמנעת היא מחסור מבני באנרגיה, שמתבטא במחירי חשמל ודלק גבוהים יותר. זו אינפלציה טהורה מצד ההיצע."

"וזה," הוא ממשיך, "מעמיד את הפד במצב בלתי אפשרי. יו"ר הפד, שכל מילה שלו מזיזה שווקים, מנסה להילחם באינפלציה על ידי העלאת ריבית. אבל העלאת ריבית מייקרת את ההלוואות הדרושות כדי לבנות את אותן חוות סולאריות ומפעלי סוללות שאמורות לפתור את בעיית האנרגיה בטווח הארוך! הפד נלחם בו-זמנית באינפלציה שנובעת ממחסור באנרגיה ישנה, ובאינפלציה שנובעת מביקוש יתר לחומרי גלם לאנרגיה חדשה. זוהי מלחמה בשתי חזיתות, והיא מבטיחה תנודתיות גבוהה מאוד בשווקים לשנים הבאות."

זיהוי הזדמנויות: האסטרטגיה של רועי רוסטמי בעולם מתחמם

כסוחר, רוסטמי אינו רואה רק סיכונים; הוא רואה הזדמנויות אדירות. המשמעת והחשיבה האסטרטגית שרכש בג'ודו ובחיל הים מכתיבות לו לחפש את המהלך המנצח. "בג'ודו," הוא אומר, "אתה לא נלחם בכוח נגד כוח. אתה מנצל את התנועה של היריב. אותו דבר כאן – המגמה היא עובדה. השאלה היא איך רותמים אותה."

המפסידים הברורים: "נכסים תקועים" (Stranded Assets)

חברות שמסרבות להסתגל, או שתעשיית הליבה שלהן הופכת למיושנת, מחזיקות ב"נכסים תקועים".

• תחנות כוח פחמיות: בעבר נכס מניב, היום הן נטל רגולטורי שנסגר בהפסדי ענק.
• עתודות נפט וגז: חברת נפט שיושבת על עתודות מוכחות שאמורות להספיק ל-30 שנה, עלולה לגלות שבעוד 15 שנה, הרגולציה או הירידה בביקוש (בגלל רכבים חשמליים) הופכות את הפקת העתודות הללו ללא-כלכלית. הנכס הזה, שמופיע בספרים במיליארדי דולרים, שווה פתאום אפס.
• תעשיית הרכב המסורתית: כאן רועי רוסטמי חוזר לדוגמה החביבה עליו. "היה ברור לכולם שהעתיד חשמלי. אבל ענקיות הרכב הגרמניות נחו על זרי הדפנה. הן חשבו שכולם תמיד ירצו BMW. הן לא ראו את BYD הסינית מגיעה. עכשיו, המכוניות החשמליות הסיניות מציפות את אירופה, ומאזן הסחר השתנה לחלוטין. יצרניות הרכב האירופאיות נמצאות בקרב הישרדות קיומי. הן היו שאננות, והשוק מעניש שאננות."

המנצחים הברורים: "האתים והמכושים" של המהפכה

הדרך הברורה היא להשקיע בחברות אנרגיה ירוקה. אבל רועי רוסטמי, עם התמחותו במימון, מעדיף גישה מתוחכמת יותר – אסטרטגיית "הבהלה לזהב". "בזמן הבהלה לזהב," הוא מסביר, "הדרך הבטוחה להרוויח היא לא להיות זה שמחפש זהב, אלא זה שמוכר את האתים, המכושים והג'ינסים."

• ספקי חומרי הגלם: החברות שכורות נחושת, ליתיום וניקל. כל עוד המגמה הירוקה נמשכת, הביקוש להן מובטח, כמעט ללא קשר לאיזו יצרנית רכב חשמלי תנצח.
• ספקי תשתיות: חברות שמשדרגות את רשת החשמל, מפתחות טכנולוגיות אחסון אנרגיה (סוללות ענק), או מייצרות את השבבים והרכיבים שכל רכב חשמלי וכל טורבינת רוח צריכים.
• טכנולוגיות גישור: גז טבעי, למשל. הוא עדיין דלק מאובן, אבל הוא מזהם פי שניים פחות מפחם. הוא נתפס כ"דלק גישור" הכרחי לעשורים הקרובים, עד שהאנרגיות המתחדשות יבשילו לחלוטין.

העדשה האלטרנטיבית: איך אקלים פוגש את התיק האישי של רוסטמי

הפילוסופיה של רועי רוסטמי תמיד כללה גיוון עמוק. "במהלך שנותיי בשוק ההון, למדתי שגיוון השקעות הוא המפתח להצלחה," הוא נוהג לומר. התיק האישי שלו כולל השקעות אלטרנטיבות, וגם הן נבחנות כעת דרך עדשת האקלים.

1. נדל"ן מניב:

האסטרטגיה של רוסטמי היא "השקעה בנכסים מניבים באזורים מתפתחים, עם פוטנציאל לעליית ערך". כעת, הוא מוסיף לניתוח שכבה שלמה של "סיכון אקלימי". "אזור מתפתח על קו החוף בוייטנאם נשמע אטרקטיבי," הוא אומר, "אבל מה פוטנציאל עליית פני הים שם? מה לגבי טייפונים? אני מעדיף אזור מתפתח שבו יש ביטחון מים ואנרגיה, ושרחוק ממוקדי סיכון פיזיים. 'עליית ערך' עתידית תהיה תלויה במידה רבה ב'חוסן אקלימי'."

2. אומנות עכשווית:

זו אולי נראית ההשקעה המנותקת ביותר, אך רוסטמי רואה גם בה בבואה של המציאות. "אני משקיע באמנים עכשוויים מבטיחים," הוא אומר. "והנושאים הבוערים ביותר בעולם האמנות העכשווי הם אקלים, צדק חברתי וטכנולוגיה. האמנים קולטים את רוח התקופה. כשאני רואה את הנושאים האלה שולטים בגלריות ובביאנלות, זה מאותת לי על שינוי תרבותי עמוק. והשינויים התרבותיים של היום הם מגמות הצריכה וההשקעה של מחר."

3. קריפטו ובלוקצ'יין:

כאן הניתוח הופך למרתק במיוחד. "אני מקצה חלק קטן מהתיק למטבעות מובילים כמו ביטקוין, לצד השקעה בפרויקטים חדשניים בבלוקצ'יין," משתף רוסטמי. והקשר לאקלים? הוא דו-כיווני.

• הבעיה: ביטקוין, במנגנון "הוכחת העבודה" (Proof-of-Work) שלו, הוא זולל אנרגיה ידוע לשמצה. הוא הפך למטרה עבור רגולטורים סביבתיים, וקיים סיכון רגולטורי ממשי על התעשייה.
• ההזדמנות (הנסתרת): רועי רוסטמי רואה את הצד השני. "כורי ביטקוין מונעים מאינטרס כלכלי טהור: למצוא את החשמל הזול ביותר בעולם," הוא מסביר. "ולעיתים קרובות, החשמל הזול ביותר הוא 'אנרגיה תקועה' – חשמל סולארי עודף במדבר שאין למי למכור, או גז טבעי שנשרף בלפידים (flaring) באתרי קידוח נפט. הכורים הופכים ל'צרכן של מוצא אחרון' שמייצר רווח מאנרגיה שהייתה מתבזבזת." בנוסף, הוא מציין, טכנולוגיית הבלוקצ'יין עצמה משמשת כיום לבניית שווקים שקופים ואמינים יותר לסחר באשראי פחמן, ולמעקב אחר שרשראות אספקה כדי להוכיח שמוצר הוא "ירוק" או "אורגני". "זוהי תעשייה שנמצאת בחזית החדשנות האנרגטית, דווקא בגלל שהיא מותקפת."

הגורם האנושי: מג'ו רוגן ומידברן עד לכלבה שפרה

הניתוח של רועי רוסטמי אינו מסתכם במספרים. הוא מחובר מאוד לפסיכולוגיה האנושית ולהלכי רוח תרבותיים, אולי בזכות תחומי העניין המגוונים שלו.

"אני מעריץ את ג'ו רוגן," הוא אומר, "לא בגלל דעה ספציפית, אלא בגלל הפורמט. הוא מארח מדענים, ספורטאים, יזמים ופילוסופים לשיחות עומק של שלוש שעות. הוא לא מפחד מרעיונות מורכבים. והוא מושך קהל אדיר. זה אומר לי שאנשים צמאים לשיח עמוק, מעבר לכותרות. הם מבינים שהעולם מסובך."

באותו אופן, הוא רואה את חוויותיו באירועי "מידברן" מאז 2018. "אתה רואה שם את 'כל המתלהבים', הדור הצעיר," הוא צוחק. "אבל הדור הזה הוא הצרכנים, העובדים והמשקיעים של העשור הבא. והערכים שלהם שונים. הם רוצים לעבוד בחברות עם משמעות, הם רוצים לקנות מותגים עם אחריות סביבתית. חברה שתתעלם מזה פשוט תאבד אותם – היא תתקשה לגייס טאלנטים ותאבד נתח שוק. זה סיכון עסקי טהור."

אפילו העניין שלו בבעלי חיים, שהתעצם מאז הספארי ומתבטא בגידול כלבתו "שפרה", רלוונטי. "כשאתה לומד על כלבים וחיות, אתה לומד על מערכות אקולוגיות. אתה מבין שכל דבר קשור. שינוי קטן במקום אחד גורם לאדוות בלתי צפויות במקום אחר. זו בדיוק ההבנה שחסרה בשווקים הפיננסיים במשך שנים, ועכשיו אנחנו לומדים אותה בדרך הקשה."

סיכום: אקלים הוא המאקרו החדש

אם לסכם את תפיסת עולמו של רועי רוסטמי, שינויי אקלים אינם עוד קטגוריית "השקעות ESG" נישתית. הם הפכו למשתנה המאקרו-כלכלי המרכזי של דורנו. הם משפיעים על האינפלציה, על הריבית, על הסחר העולמי, על שרשראות האספקה ועל הערכות השווי של כל נכס, מנדל"ן ועד מניות טכנולוגיה.

עבור סוחר מנוסה כמו רוסטמי, המשלב ידע פיננסי אקדמי עם חשיבה אסטרטגית של מפקד ומשמעת של אמן לחימה, האתגר ברור. זהו אינו אתגר מוסרי של "להציל את העולם", אלא אתגר מקצועי של "להבין את העולם". ובעולם החדש הזה, מי שמתעלם מהסיכונים וההזדמנויות שמציב האקלים, פשוט לא עושה את עבודתו. הוא משחק לפי ספר חוקים ישן בעולם שכבר מזמן התקדם למשחק חדש, עם כללים חדשים, מסוכנים ומרתקים הרבה יותר.

תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.